היום כולנו מודעים לצורך לשמור על איכות הסביבה והסכנה הגדולה שקיימת בהתחממות הגלובאלית. אבל עד כמה אנחנו באמת יודעים על המשמעויות השונות של הנושא וכיצד כל אחד מאיתנו יכול לתרום עוד קצת לצמצום הנזקים?
הנה 7 עובדות שאולי לא ידעתם על איכות הסביבה:
כבר במאה ה-19 החלו להבין את האפקט ההרסני של פליטת כמויות גדולות של CO₂
הראשונה שהבינה כי קיים קשר בין שינוי רמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה לבין ההתחממות שלה (אפקט החממה) הייתה המדענית יוניס ניוטון פוט בשנת 1856.
מחקר דומה על גלי אינפרה אדום פורסם שלוש שנים לאחר מכן על ידי מדען בשם ג'ון טינדל, והוא זה אשר יוחסה לו התגלית העיקרית על אפקט החממה. רק ב-2010 נמצא המאמר המקורי של פוט.
עד היום לא לגמרי ברור האם טינדל רכב על ההצלחה של פוט, או שמדובר היה בצירוף מקרים.
עד כמה בני האדם משפיעים היום על המסה בכדור הארץ?
בני האדם השפיעו על 77% מהקרקעות בעולם (למעט יבשת אנטרקטיקה) ו-87% משטחי האוקיאנוסים. מבחינת הביומסה (החומר האורגני בטבע), מדובר על 83%…
אם לסכם זאת במשפט אחד: האדם והחיות שהוא מגדל הם 96% מכלל הביומסה של היונקים בכדה"א…
פתרונות שאמורים לעזור לטבע לא תמיד תורמים למשבר האקלים
משבר האקלים ופגיעות אחרות בטבע הם למעשה גלגל שמזין את עצמו: הדוגמה הכי טובה לכך היא התחממות כדור הארץ שמביאה לשריפת יערות. שריפת יערות מגבירה את פליטת ה- CO₂ והמעגל חוזר על עצמו…
לא מעט מדינות מקדישות סכומים נכבדים על מנת ליצור פרויקטים שונים שמטרתם לצמצם את משבר האקלים, אך בפועל הפתרונות האלו מזיקים לטבע.
לדוגמה, הצבה של טורבינות רוח שעוזרות לנו להפיק חשמל בצורה ירוקה עלולות לגרום לפגיעה בעופות בשל המהירות של הפרופלורים שלהן.
דוגמה אחרת: פאנלים סולריים שאמורים לנצל את אנרגיית השמש להפקת חשמל מצמצמים עוד יותר את שטחי הטבע הפתוחים שזמינים לבעלי החיים.
הפתרון לכך יכול להיות הקמת גופים מאוחדים במקום קהילות נפרדות של מדענים שמייעצים לאותן המדינות כפי שהמצב הוא כיום. היום אומנם יש יותר שיתופי פעולה מאשר בעבר, אבל עדיין לא מספיק.
המצב המיוחד של ישראל
ישראל נמצאת במיקום אסטרטגי יוצאת דופן בין אירופה אסיה ואפריקה. בזכות המיקום הזה מגוון חיות הבר והצמחים הייחודי לישראל הוא גדול במיוחד ואנחנו נחשבים ל-Biodiversity Hot Spot.
אבל יש גם חדשות עצובות: קצב ההתחממות הגלובאלית אצלנו הכפיל את עצמו ב-3 העשורים האחרונים והטמפרטורה הממוצעת עלתה ב-1.7 מעלות בין 1990 ל-2020. המשמעות היא שנעשה קשה יותר ויותר לשמור על כל המגוון הביולוגי הזה.
אז מה אפשר לעשות?
- ניתן להתקין פאנלים סולריים על גגות להפקת חשמל מבלי לפגוע באזורי המחייה של בעלי החיים
- להוסיף עוד מרחבים ירוקים בערים
- לשמור עד כמה שניתן על המרחבים הקיימים
- לעודד מחקרים ופיתוחים הקשורים למניעת או לפחות צמצום משבר האקלים
פרויקט יוצא דופן שמעודדת החברה להגנת הטבע בישראל (ללא מימון ממשלתי) הוא סטארט-אפ נייצ׳ר.
כידוע, בעבר יובשו ביצות רבות ברחבי המדינה. על חלק גדול מהן הוקמו בריכות דגים, אך במהלך השנים חלק מבריכות הדגים האלו הפכו לבלתי רווחיות ונשארו שוממות.
את בריכות הדגים העזובות האלו ניתן להחזיר לטבע באמצעות הזרמת מים אליהן ופיצוי של בעלי הבריכות.
נכון ל-2024, הוקמו בישראל שני אתרים כאלו: במעגן מיכאל, ובכפר רופין בעמק המעיינות בצפון.
עברו רק כמה שנים וכבר מתחילים לראות תוצאות: מלבד התעבות הצמחייה, ניתן לחזות גם בחזרה של בעלי חיים כמו ציפורים, עופות מים וחתולי ביצות לאזורים אלו.
בנוסף, האתרים הפכו למרכזי קינון של עופות נודדים שלעיתים מתקשים לעבור את כל הדרך הארוכה בזמן הנדידה שלהן
צייד במדינת ישראל – יותר חוקי מכפי שאתם חושבים!
בוודאי שמעתם בחדשות על ציד חזירי הבר בחיפה או מקומות אחרים בהן נוצר גידול בלתי מבוקר של אוכלוסיות בעלי חיים מזיקות. יכול להיות שאתם גם יודעים שיש בעלי חיים אחרים שמותר לצוד "לשם הספורט".
מה שאתם אולי לא יודעים הוא שהחוק בישראל מתיר גם לצוד בעלי חיים בסכנת הכחדה.
וזה עוד לפני שדיברנו על ציד בלתי חוקי והרעלות…
הסיבות לכך נובעת בעיקר מענישה לא מספיק מרתיעה, הקושי לתפוס את האחראים וחוקים מיושנים משנות החמישים (!) שכמעט לא התייחסו לסכנת ההכחדה (שמן הסתם הפכה למוחשית יותר היום).
גם כאן החברה להגנת הטבע (שהיא לא גוף ממשלתי) עושה מאמצים לתקן את המצב. לדוגמה, היא הצליחה להפוך את הציד של השליו הנודד לבלתי חוקי, אך רק באופן זמני…
פסולת על חוף הים – למה היא כל כך מסוכנת?
למרבה הצער, חופים מזוהמים בפסולת שהשאירו אחריהם מטיילים הם לא מחזה נדיר. אך מעבר לכיעור והתחושה הלא נעימה, איך בדיוק הפסולת הזו מזיקה לסביבה?
ובכן, הגאות והשפל, יחד עם הרוח כמובן, מכניסים בסופו של דבר את הפסולת אל תוך המים. חלק גדול מהפסולת הזו, שעשויה מפלסטיק מושכת בעלי חיים ימיים או עופות מים שאוכלים את הפלסטיק מכיוון שהם חושבים בטעות שמדובר באוכל. אחרים מסתבכים בשקיות או עטיפות שונות.
אפקט אחר ופחות ידוע הוא מינים פולשים ש"תופסים טרמפ" על הפסולת, מגיעים לאזורים חדשים והופכים למי פולש.
החדשות הגרועות יותר? הפסולת מפלסטיק מתפרקת לחלקיקי פלסטיק זעירים "מיקרו-פלסטיק", שבסופו של דבר מגיעה גם לצלחת שלנו ומסכנים את הבריאות שלנו.
מה אנחנו יכולים לעשות? ישנם ימי ניקיון מוסדרים באמצעות עמותות כגון "צלול".
מה הקטע עם הכלים החד פעמיים מפלסטיק?
עוד נושא כאוב הוא נושא הכלים החד פעמיים מפלסטיק שכיום עדיין מאוד משתלם להשתמש בהם לארוחות בשטח או שמירת כשרות (לא נדבר על הסיבות הפוליטיות…).
ישראל לא ממש התאימה את עצמה למחזור של כל הפלסטיק הזה להם יש תרומה לא קטנה בכל המיקרו-פלסטיק המסוכן שכבר דיברנו עליו להגיע בסופו של דבר לים.
אז אומנם את הרגלי השימוש של כל האוכלוסייה לא נוכל כנראה לשנות, אבל בארץ מתקיימות יוזמות שונות לשימוש בכלים רב פעמיים באירועי תרבות גדולים על פי מודל של פיקדון אותו נותנים ומקבלים בפינות המפוזרות ברחבי המתחם.
אחת מהיוזמות האלו נקראות "חד פעמי זה לא תרבותי" של GreenPeace
חשוב להבהיר – יש הבדל בין הכלים הרב פעמיים בהם נעשה שימוש לבין "כלים חד פעמיים מתכלים" שלעיתים קרובות לא ברור עד כמה הם באמת מתכלים…
לסיכום
מקווים שלמדתם כמה דברים חדשים. למרות המספרים והנתונים שאינם תמיד מעודדים והתחושה שהדברים הם לפעמים מעבר לשליטתנו, אפשר עדיין להשתתף באופן אקטיבי או פסיבי (באמצעות תרומות) בפרויקטים שונים.
