פינוי פסולת רפואית

פינוי פסולת רפואית מתבצע על פי תקנות בריאות העם (טיפול בפסולת במוסדות רפואיים)". תקנות אלו הוסדרו סופית לאחר שבמשך שנים רבות הפסולת הוטמנה במטמנות פיראטיות והפכה להיות סכנה בריאותית. לאחר מכן תקנות אלו עודכנו בחוזרים שונים של משרד הבריאות.

על פי התקנות, האחריות לפינוי הפסולת חלה על מנהל המוסד הרפואי ועליו להפריד אותה לפי הסוגים השונים עוד לפני הפינוי. חשוב לציין שלכל מוסד חייב להיות גם מרכז לסילוק פסולת ממוינת אליו יגיעו רכבי האיסוף.

לכל אחד מסוגי הפסולת ישנן הוראות ספציפיות. הוראות אלו כוללות את האופן בו יש לאחסן את הפסולת: באיזה מיכל או מכלים, כיצד לסמן אותם, כל כמה זמן יש לפנות אותה ולאן:

פסולת מסוכנת: 

הפסולת המסוכנת חייבת להיות משונעת על פי כל הכללים החלים על שינוע והובלה של פסולת מסוכנת בהתאם ל"תקנות סילוק פסולת חומרים מסוכנים". לדוגמה, תליית שלטים מתאימים, רישום החומרים בשטר מטען והצטיידות של הנהג בציוד מגן מתאים. לאחר מכן היא מובלת לאתר הטמנה ייעודי.

פסולת פגרים: 

אתרי ביעור או קבורה

פסולת זיהומית: 

מפונה לטיהור ולאחר מכן לאתר הטמנה (ראו סעיף הבא)

קבורת אברים: 

לידי החברה קדישא

חשוב לצין שלכל בית חולים או מוסד רפואי עשויות להיות הגדרות מעט שונות ותקנות פנימיות לטיפול בפסולת הרפואית. לדוגמה, בבית חולים "שיבא תל השומר" קיימת תקנה נפרדת המגדירה מהי פסולת רדיואקטיבית וכיצד יש לטפל בה.