חוק פסולת אלקטרונית

החוק קובע שיש להפחית את ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של ציוד חשמלי ואלקטרוני, בין אם זה על ידי שימוש חוזר (כלומר מחזור) ובין אם זה על ידי צמצום הפסולת שהם יוצרים (בעזרת הטמנתה במקום המיועד לכך). 

החוק מטיל אחריות מלאה על הגורמים השונים שאחראים על שרשרת המכירה. החל מהיצרנים, דרך היבואנים, משווקים וכן בעלי עסקים המחזיקים בפסולת אלקטרונית. כמו כן, החוק מגדיר מה החובות החלות על רשויות מקומיות, בכל מה שקשור להעברת הפסולת האלקטרונית משטחן לגורם מוסמך שיטפל בה. 

החוק גם מגדיר בצורה ברורה, איך ניתן להטמין פסולת, איפה ניתן לבצע פעולות מחזור, באילו מתקנים, מי אחראי על כך ומה כל חלק בתהליך צריך לבצע ואיך הוא צריך להתנהל בשביל להשיג את היעדים שהחוק והממשלה מגדירים. 

על פי החוק, היבואנים והיצרנים צריכים לעמוד ביעדים מסוימים של מחזור מוצרים חשמליים ואלקטרוניים ישנים, בהתאם למשקל המוצרים אשר נמכרו בישראל. 

המשווקים אחראים על איסוף מוצרים ישנים בעת מסירת מוצרים חדשים (בבית הלקוח) או לאפשר ללקוח להחזיר להם מוצרים ישנים במעמד קניית המוצר החדש. כמו כן, על המשווקים לאפשר לציבור להחזיר להם סוללות ללא הגבלה. המשווקים צריכים לבצע רישום של כל הפריטים שהוחזרו אליהם ולהעביר אותם לגורם מוסמך. 

בתי עסק ובעלי מקצוע, צריכים לעמוד בקשר עם גורם שאחראי על טיפול בפסולת אלקטרונית ולהעביר לו אותה באופן מסודר. המטרה היא שהם לא יצטרכו לעבוד עם גורמים לא מורשים. 

חשוב לציין שתי נקודות לגבי פסולת אלקטרונית בישראל:

נקודה ראשונה, על פי הערכות פסולת אלקטרונית מהווה 3% מסך הפסולת בכלל. 

נקודה שנייה, פסולת אלקטרונית מהווה -70% מסך הרעלים שנוצרים באוויר, בקרקע או במי תהום. לצערנו, למרות נתונים אלו, הרי שרק חלק קטן מאוד מהפסולת האלקטרונית מגיע לכדי מחזור.